דרך ההסכמה

אין מה לעשות. בענייני דת ומדינה הדרך היחידה היא חתירה להסדרים מוסכמים. כפייה איננה עוזרת. אמנם פשרת הכותל צריכה אולי עוד דיונים, אבל כדורגל בשבת – למרות כל החששות לפיצוץ – מסתדר בהסכמה ובלי בית משפט. כשרוצים אפשר. הוועדה שהקימה שרת התרבות רגב הגישה את המלצותיה. http://www.nrg.co.il/online/3/ART2/765/519.html?hp=3&cat=659

שחקן שאינו רוצה לשחק בשבת – רצונו יכובד. קבוצה שאינה רוצה לשחק בשבת – לא תשובץ. במקביל, משחקי כדורגל שינוהלו בשבת יוסדרו משפטית. המטרה היא לצמצם משחקים בשבת, אבל גם לא לבטלם לחלוטין.

האמת: נשמע סביר. 

נכון שזה יחסית עניין יותר קל מגיור וכדומה. אבל אם מתחילים לחפש רוח של הסכמה – ייתכן שניתן למצוא מענה גם בנושאים אחרים כך שכל אחד מקבל את מה שבאמת קריטי לגביו.

אין לי ספק שניתן לקדם בצורה דומה גם היבטים אחרים של דמות השבת בישראל. קדימה. לא מוכרחים לחכות שיהיה כורח משפטי. ובעניין המרכולים וכדומה כבר יש. 

מפנה שוב להצעה של גביזון-מדן ובעיקר לרוחה. https://gavison-medan.co.il/%D7%A9%D7%91%D7%AA/

שתהיה שבת עונג ושלום.

הצטרפו לדיון

מחשבות בנושא בג"צ הגיור

טוב היה עושה בג"צ אם היה קובע שחוק השבות אינו חל כלל על מי שכבר נמצא בישראל. מטרתו היא עידוד עלייה לארץ, לא שינוי המעמד האזרחי של מי שכבר יושב בה. במקום זה הוא החיל את קביעתו הדרמטית שגיור בארץ אינו חייב להיות רק ממלכתי דווקא על הקשרי שבות! 

אני חוששת שלא יהיה קל לחוקק שינוי בחוק השבות. אבל לא בהכרח צריך. בעניין סטמקה בג"צ אישר – מטעם דומה – ביטול הכלל שיהודי החי בארץ זכאי לאזרח מכוח שבות את בן זוגו הלא יהודי. והביטול נעשה בדרך של שינוי הפרקטיקה של המדינה לעניין זה. המדינה מוזמנת להתקין בדחיפות תקנה מתאימה. לתשומת לבו של היועץ המשפטי לממשלה. עוד לפני שיתחיל הוויכוח סביב העתירות של הזרמים הלא אורתודוקסיים. הדיון אז יהיה נקי יותר, אבל אולי גם לא יהיה מונח לפתחו של בית המשפט דווקא. כמו שנכון ממילא לסוג כזה של דיונים.

שאלת "מיהו יהודי" ו"מהי יהדות" ומי יחליט על תשובות לשאלות האלה מלוות את מדינת ישראל מאז הקמתה. 

יש לה שלושה הקשרים מרכזיים: שבות, רישום, נישואין וגירושין. 

לעיון קצר ראו הדיון בעמ' 118 ואילך של ספרי "עיגון חוקתי לחזון המדינה?" http://www.gavison.com/#!untitled/cu6k/550db75a0cf2b6ff379da49b

אין מחלוקת כי לצורך נישואין וגירושין הקביעה היא בידי בתי הדין הרבניים. אלה נשלטים כיום על ידי תפיסות מחמירות של "יהודי" ושל גיור. בצד ניסיונות לשנות את המצב המשפטי, המציאות היא של חלופות נישואין פרטיות מגוונות שיותר ויותר ישראלים בוחרים בהן.

בשנת 1970 – אחרי פסק דין בנימין שליט – חוק השבות תוקן כך שהגדיר "יהודי" לצורך חוק השבות וחוק המרשם גם יחד כ"מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר ואינו בן דת אחרת". והרחיב את זכאות העלייה גם לבני משפחה של יהודי עד דור שלישי.

פסק הדין קבע כי "שהתגייר" בארץ בהקשר עתירות למתן מעמד על פי חוק השבות אינו חייב להיות רק בגיור הממלכתי. מנימוקי פסק הדין קשה לראות איך ניתן לא להחיל אותו על גיורים לא אורתודוקסיים הנערכים בקהילה מוכרת. 

פסק הדין אינו עוסק בשאלה הכללית של מיהו יהודי ומהי יהדות ומה הוא גיור – שנראה לי שממילא אינן שפיטות – אלא בהגדרות לצורך חוק השבות, שמקנה זכות עלייה והתאזרחות אוטומטית בישראל לכל יהודי (ואף לבני משפחתו).

לכן, פסק הדין הזה – בצירוף עם הוראות חוק השבות – עלול לפתוח צינור רחב ביותר להגירה לישראל של מי שיציגו גיור ליהדות מבית דין של קהילה מוכרת. ושל בני משפחותיהם. למרות זאת, הדיון בפסק הדין הוא כאילו עקרוני ומהותני, וכלל אינו מעלה את השאלה של ההיקף המספרי האפשרי של התופעה. מי שמוכן לשלם אלפי דולרים למבריחי גבול לא יהסס לשלם סכומים ניכרים לצורך גיור. אני בטוחה שרוב המגיירים הם רבנים מצפוניים, אבל לא צריך לשים מכשול לפני עיוור.

וועדת נאמן נועדה לתת מענה ללא יהודים על פי ההלכה שהם כבר תושבי הארץ ואזרחיה, רובם כי עלו על פי חוק השבות המורחב. המגיירים הלא אורתודוקסים עד עתה קיבלו על עצמם לגייר רק תושבי קבע או אזרחים. בית המשפט כאן דורש רק כי המתגייר ישהה בישראל כדין. אבל גם תיירים ועובדים זרים וסטודנטים זרים שוהים בישראל כדין? וגם חלק ממבקשי המקלט שמקבלים אשרות זמניות? . 

מדינת ישראל אינה צריכה ואינה יכולה להכריע בשאלה "מיהו יהודי" בצורה כללית ומופשטת. היא חייבת לתת קנה מידה אופרטיבי לשאלה מי זכאי להיכנס אליה ולהתאזרח בה בשל יהדותו או זיקתו לקולקטיב היהודי. 

לפני הקמת המדינה, הזיקה הזו לא היתה צריכה להיות חזקה מאוד לפני הכניסה או ההשתקעות שכן חיים בישראל או זהות יהודית לא היו דבר שאנשים בחרו בו בלי קשר לרצון לחיות במדינה היהודית. זכינו והיום זה אינו המצב. לכן ישראל אינה צריכה לאפשר הגירה על פי חוק השבות למי שאינו עולה לישראל על מנת להשתקע בה כיהודי. כמו שהמלצנו בגביזון מדן, https://gavison-medan.co.il/%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A8%D7%A9%D7%9D-%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%A8/

חוקי המדינה באמת לא צריכים להפלות בין צורות של גיור. כולן תהיינה שוות בפני חוקי המדינה. אף אחת מהן לא תזכה בזכויות על פי חוק השבות את מי שלא היה יהודי כאשר נכנס למדינה. פשוט. ונכון.

את השאלה המהותנית "מיהו יהודי" נשאיר לדת, להיסטוריה, לסוציולוגיה ולפסיכולוגיה של אנשים וקבוצות. כמו שצריך ממילא וכמו שהיה ברוב ההיסטוריה שלנו.

הצטרפו לדיון

מלחמות השבת 2015/ רות גביזון

השנה הזו תיזכר בהיסטוריה של מאבקי השבת כבעלת ייחוד  דרמטי, שכן יש בה התעוררות מגוונת של חזיתות שבת שונות, במקומות שונים ובאמצעים שונים, בצורה המראה – בפעם הראשונה כמעט בהיסטוריה של יחסי דת ומדינה במאה ה 21 – שיש כאן גם עניין תרבותי וכלכלי ולא רק – כפי שהיה עד עתה – פוליטי ומשפטי.  מובן כי הפוליטיקה ובעיקר המשפט עדיין נוכחים.  אבל יש ירידה בולטת במעורבות של הפוליטיקה הארצית, ועלייה בולטת במעורבות של השלטון המקומי, אבל בעיקר של גורמי החברה האזרחית.  אלה,  כמנהג ישראל,  עושים שימוש גם במשפט.  ובהמשך למגמות של השנים האחרונות, השימוש במשפט אינו רק של קבוצות חילוניות או דתיות ליברליות, אלא גם של קבוצות המעוניינות להעמיק ולהרחיב את דמותה המיוחדת של השבת במרחבים ציבוריים מטעמים תרבותיים או אף דתיים.  הימין והדתיים כבר אינם רואים במערכת המשפטית רק אויב, אלא גם כלי חשוב בארגז כלים שבו פועלים על מנת לקדם שינוי חברתי ומדיני.  לא רק בסוגיות דת ומדינה אלא גם בסוגיות פוליטיות כגון עתיד השטחים או מאבק בנושאים מדיניים.

חשוב למפות את מגוון ההקשרים, או את מקצתם, כדי לקבל תמונה טובה של המתרחש כאן.  זה התחיל מעתירת המכולות בתל אביב, שנדחתה בבית המשפט המחוזי והתקבלה בבג"צ, והביאה לשינוי חקיקה ישנה בנושא פתיחת מרכולים.

מתחם שרונה שנפתח בתל אביב פועל עקרונית גם בשבת. היו בעלי עסקים שעמדו על כך שבחוזים שלהם ייאמר כי לא פתחו בשבת. בעלי רשת בתי הקפה הנרי'ז לא הכניס סעיף כזה כי לא ידע מי יהיה הזכיין שלו. בדיעבד, הזכיין רצה לשמור שבת ולא פתח את בית הקפה.  בעלי המתחם קנסו אותו  . אחרי חשיפה תקשורתית ותגובות חברתיות ופוליטיות  הוחלט לבטל בשלב זה את הקנס בשל "אחריות ציבורית" .  אבל המתחם, עקרונית, פתוח בשבת.  מה יהיה בהמשך?  לא ברור.  בין השאר זה לא ברור כי לא ברור אם פתיחת מתחמים כאלה בשבתות הוא עניין חוקי.   בירושלים מתקיים מצב עמום דומה במתחם התחנה,  שם חלק מן העסקים פתוחים שבעה ימים בשבוע וחלק אחר כשר ואינו פתוח בשבת.

השאלות של החוקיות נוגעות להיבטים רבים, החל מכללי רישוי עסקים (העשויים לכלול הוראות לגבי שעות פתיחה), ודרך דיני עבודה (חוק שעות עבודה ומנוחה אוסר עקרונית על העסקת יהודים בשבתות), ועד כללים לפתיחת עסקים (ישנם חוקי עזר העוסקים בהשבתת עסקים בימי מנוחה).  דיני העבודה הם ארציים בעיקרם, אולם דיני רישוי עסקים הם בדרך כלל בסמכות הרשות המקומית.

בעקרון, חוקי עזר עירוניים שללו עקרונית פתיחת עסקים בשבת.  בפועל, בערים הגדולות, האיסור כמעט לא נאכף לגבי בתי קפה ומסעדות ולאחרונה לא נאכף גם לגבי מכולות קטנות ופיצוציות למיניהן.  בתל אביב הדבר הניב מהלך משפטי ארוך. בית המשפט העליון קבע כי החוק הבלתי נאכף אינו תקין. התעורר ויכוח נרגש בין מי שחשבו כי כל הגבלה היא כפייה דתית לבין אלה שחשבו כי נכון לשמור על שבת מסיבות תרבותיות וחברתיות התוצאה מזה שונה חוק העזר. בינתיים נראה כי גם החוק החדש אינו נאכף.

אבל הוויכוח עבר בינתיים בבולטות גבוהה גם לירושלים. מתחם הסינמה סיטי אינו פתוח בשבת כי הוא בבעלות ציבורית, אולם מתחם יס פלאנט, שאינו בבעלות ציבורית, נפתח לאחרונה גם בשבתות. יש אומרים  שראש העיר ברקת מקדם עסקת חבילה של אכיפת החוק נגד מרכולים או חלקם לטובת הפסקת ההפגנות והמאבק נגד יס פלאנט.  בעלי המרכולים מבטיחים להיאבק.  ויהיה מעניין לעקוב אחרי הדבר.

ובינתיים נפתחה חזית מעניינת ונוספת והיא זו של הכדורגל.  גם כאן יש – במקביל לצעדים חברתיים וארגוניים שמטרתם העברת משחקי כדורגל משבת ליום ששי או מוצאי שבת –  נקיטת צעדים משפטיים.  ואלה הניבו לאחרונה צו ביניים זמני לגבי משחקי הליגה הלאומית.  וכבר יש לנו –  בצד כתבות שטחיות ומתלהמות – גם ניתוח תרבותי עמוק ומעניין יותר, הטוען כי יש כאן שינוי משמעותי במגמה מצד קבוצה שעד עתה נעדרה מהדיון והיא זו של המסורתיים.  המאבק על דמות השבת כבר אינו בין חרדים וחילוניים, אלא דווקא מאבק על התביעה של קבוצות מסורתיות.  גם הן רוצות להרגיש בבית!

אלה הקבוצות ששמחות ללכת בשרונה ולמצוא שם גם עסקים כשרים שלא יהיו פתוחים בשבת.  ושתרצינה להגן על זכותם לא לעבוד בשבת כי הם לא רוצים ששיקולים מסחריים יגרמו לכך שמרכזי קניות ובילוי הפתוחים בשבת לא יכללו כלל עסקים כשרים!  במובן זה, תקדים מתחם התחנה בירושלים מראה כי אפשר וצריך לחפש ולמצוא פשרות יצירתיות בענייני דת ומדינה כך שמכלול הקבוצות בציבור תרגשנה נוח במרחבים הציבוריים שלנו.  העדר מוחלט של עסקים בשבת אינו קביל ממש כמו מציאות שבה חלק ניכר מן המתחמים הפתוחים גם בשבתות אינם כוללים כל מסעדה או בית קפה כשרים!

יש גם וויכוחים באשדודובמקומות אחרים.  והשילוב של רשויות ותנועות המעורבים בתהליכים האלה מרתק.  העושר הזה של ההקשרים והמקומות והשחקנים מרמז כי אכן הגיע הזמן לשוב ולחשוב על סוגית השבת בישראל במרחב הציבורי בצורה מקיפה.  צריך שתהיה מסגרת שתרכז מאמץ ותקבע קווים מנחים כלליים ועקרוניים.  ברור שיש וצריך להיות הבדל בסגנון השבת בין מקומות וקהילות שונות.  ברור גם שזה נושא שיכול להניב מחלוקות קשות והפרות סדר – אבל גם דרכים חשובות של הסכמה נדרשת על ההסדרה של המרחב הציבורי המשותף, שבו צריכות להרגיש נוח כל הקהילות החיות במקום – יהודים ולא יהודים ואנשים בעלי כל מגוון הגישות לדת ולשמירת מצוותיה.

אז אני חוזרת וממליצה על הגישה הכללית של אמנת גביזון-מדן וגם על ההמלצה הספציפית שלה בנושא השבת.  זו כוללת הן עקרונות כלליים והן מנגנונים להתאמה מקומית.     וטוב יהיה לרתום את כל הכוחות הפועלים במסגרת זו לפעולה משותפת, שיכולה להניב לא רק הסדרי שבת טובים יותר אלא גם הבנה כללית שיש עניינם של מרחב ציבורי שנכון להתמודד אתם בדרך של שיחה ופשרה ולא בדרך של הסדרה כוחנית או הכרעה משפטית.   החוק דרוש כדי לתת מסגרת מוסכמת. ממילא אם אינו מקובל הוא אינו נאכף ואינו יכול להיאכף.  העיקר הוא ההסכמה התרבותית והחברתית הרחבה, שתבוא מקבוצות שיש להן אורחות חיים שונים אבל הבנה כי המרחב הציבורי הוא משהו ששייך לכולנו ולא נכון להדיר ממנו אף קבוצה גדולה.  אבל נכון שאת ההסכמה הזאת צריכים לייצר מנהיגים ברמה הארצית.  שיביאו לחקיקת מסגרת מוסכמת ברמה הארצית.  וזו תיפרט אחר כך להסכמות מקומיות מתאימות. הבעיה היא שאלה עוסקים רק במה שמשרת את העניינים הפוליטיים שלהם. המרחב הציבורי בשבת, מה לעשות, אינו נמנה בדרך כלל על הנושאים האלה.

האתר לקידום אמנת גביזון-מדן

ברוכים הבאים לאתר החדש של אמנת גביזון-מדן.  הוא מחליף את אתר האמנה שהתקיים שנים אחדות בכתובת אחרת, ונוהל על ידי מטה גביזון-מדן, שהפסיק את פעולתו בשנת 2009. האתר מנוהל מעתה על ידי מרכז מציל"ה למחשבה ציונית, יהודית, ליברלית והומניסטית: www.metzilah.org.il.

אמנת גביזון-מדן, שפורסמה בשנת 2003, כוללת הצעה מקיפה לטיפול במחלוקות בין יהודים בענייני דת ומדינה בישראל. תוכלו לקרוא פרטים עליה ועל הרקע לכתיבתה באתר זה. כתיבת האמנה התבססה על האמונה כי קיים צורך בהסכם מסגרת חדש בין יהודים בישראל בנושאי דת ומדינה, במקביל למחויבות להיותה של המדינה דמוקרטיה המגנה על זכויות האדם של כל אזרחיה. [ראו בפרק 'רוח האמנה']. בבסיס האמנה עומדת ההכרה בחשיבות של יצירת תשתית להסכמה בין חלקי החברה היהודית, תוך מציאת דרך מעשית משותפת וקיבועה בחוק.   יש כמובן קשר בין הסכמה זו ובין העמידה על שימור אופייה היהודי של המדינה, אולם האמנה מניחה כי יהודיות המדינה אינה עניין דתי, וכי היא אינה מצדיקה הפלייתם של לא-יהודים.

פרופ' גביזון והרב מדן שקדו במשך 3 שנים על חיבור האמנה. השניים ניהלו דיאלוג עמוק ונוקב על מכלול הסוגיות השנויות במחלוקת (הן בין הקבוצות אליהן הם משתייכים והן בין ציבורים אחרים בחברה הישראלית). האמנה כוללת הצעות הסדר מעשיות לצד הקדמות אישיות מפורטות, המהוות "אני מאמין" שלהם למפעל כולו. בנוסף, מובאים דברי הסבר מפורטים ונפרדים להצעות המעשיות.

שמחנו לראות כי בשנים האחרונות הייתה לאמנת גביזון-מדן ולרעיונות שהנחו אותה עדנה מסוימת. בכנסת ה-19 התארגנה שדולה שעסקה בנושאים אלה, שהייתה חוצת-מפלגות וחוצת קואליציה-אופוזיציה. עבודתה לוותה על ידי צוות מטעם המכון לאסטרטגיה ציונית. גם קבוצות מקומיות, בעיקר בירושלים, אימצו להן את האמנה כתשתית פעולה. בנוסף, בכמה מן הנושאים שהאמנה עסקה בהם התחולל ומתחולל דיון ציבורי עמוק ורחב. כך בארץ וכך גם ביהדות התפוצות. בחלק מהנושאים היו התפתחויות משפטיות ההופכות את ההצעות לפחות ישימות. באחרים, עקרונות האמנה נותרו רלבנטיים וחשובים. בדרך הטבע, בנושאים אחדים (כגון נישואין וגירושין) הדיון מתרחב מעבר למחלוקות בין יהודים בישראל.

אספנו לאתר זה את עיקר החומרים שרוכזו באתר הישן, על מנת שהוא יוכל להוות נקודת ציון ומקור עיון לכל מי שמתעניין באמנה ובהצעותיה. כוונתנו היא לעדכן בהדרגה את ריכוז החומר לגבי כל פרקי האמנה. אנחנו מקווים כי האתר יוכל להוות מקור ללמידה ולעיון ואף למיקוד של פעולות לקידומן של רוח האמנה ושל הצעותיה.

נודה למעיינים אם יפנו את תשומת לבנו לחומרים שרצוי שייכללו באתר זה, ולקישורים שיסייעו לגולשים לקבל תמונה שלמה יותר.

לקריאת האמנה לחצו כאן.

לקריאת העיקרים והעקרונות לחצו כאן.