צביון השבת במודיעין

 שבת שלום
גילית חומסקי-פאליק

הידיעות על פתיחת ישפרו סנטר בסופי שבוע העירו מרבצם את כל העסקנים, ולא בפעם הראשונה * היו עיתונים שהזדרזו להכריז על "מלחמת שבת" * אפילו לרב פרוש היה מה להגיד לאומה * האם תושבי מודיעין באמת מעוניינים במאבקי דת? * כשמדברים עם התושבים של העיר שנבחרה לשמש כמקרה מבחן לדו קיום, הדברים נראים אחרת * כתבה בלי פוליטיקאים

מודיעין, עיר חדשה ומטופחת, מושכת אליה משפחות צעירות מכל רחבי הארץ. לא מדובר בהתנחלות ומאידך גם לא במעוז בילויים – עיר זעיר-בורגנית בין תל אביב לירושלים, שתושביה, דתיים וחילונים כאחד, מחפשים בעיקר איכות חיים. אמירה תרבותית של ממש עדיין אין בה. ספק מתי תהיה. מקום שמהווה קרקע אידיאלית לשמש כמקרה מבחן ליישום אמנת גביזון-מדן, העוסקת בדו קיום בין חילונים לדתיים (ראה מסגרת).
בינתיים, את החלל שנוצר מזדרזים למלא בעלי אינטרסים שונים מכל קצווי הקשת. הידיעות על פתיחת מרכז הקניות החדש, ישפרו סנטר, לעסקים בשבת העלו תופעה מטרידה מעט – העסקונה שוב חוגגת על חשבוננו. בעוד נציגי המפלגות בעירייה ואפילו כבוד הרב, ח"כ מאיר פרוש, מיהרו לנקוט עמדה, קולם של התושבים לא נשמע. אז איך אנחנו רוצים את העיר שלנו? האם מלחמות שבת זה מה שמתאים לנו? עם כל הכבוד לסטטיסטים ולשחקני המשנה, זה הזמן להחזיר את המיקרופון לשחקנים המרכזיים – התושבים.


 ארץ, עיר
ישראל, מודיעין ואחד מעורב ירושלמי

כוס קפה עם נעמה וארז. הוא חילוני גאה ("לא צם ביום כיפור"), היא דתייה (אבל ביום עם מכנסיים לא רואים עליה). שניהם תושבי מודיעין, בשיעור משותף באוניברסיטה גילו שהם בעצם מאותה העיר. בישראל כמו בישראל.
ארז ונעמה שניהם ירושלמים במקור, והם לא היחידים. נדמה שבמודיעין אפשר לדבר על סינדרום ירושלים. רבים מתושבי הבירה לשעבר הביאו איתם את החששות (מה שהביא לעליה רגעית של סיעת "עיר חופשית" בתחילת דרכה של העיר, שנעלמה מאז) ובמקרים מסוימים גם את ההרגלים. מלחמות דת, פוליטיקה לוחמנית, ומה לעשות – תלות מוגזמת ביושב על כורסת ראש העיר.
נעמה: "צריך להפקיע את ההחלטות מהפוליטיקאים לפני שיהיה מאוחר מדי, צריך להבין שזה עובד לשני הצדדים. בירושלים זה היה ברור שטדי קולק הופך אותה לחילונית והחילונים היו מרוצים, עכשיו לופליאנסקי הופך אותה לדתית והדתיים מרוצים. כשזה תלוי בראש העיר זה לטוב ולרע. אבל עיר יכולה גם לגבש אופי משלה ולהיות מעל זה – אף אחד לא ינסה להפוך את תל אביב לדתית או את בני ברק לחילונית, לא משנה מי ראש העיר".
אז איזו מין עיר זו מודיעין? חילונית? דתית? מעורבת?
נעמה: "מודיעין היא עיר שלא פה ולא שם בשום דבר. יש לי הרגשה שכמו בקום המדינה, אין פה קו מנחה. ניסו להימנע מהכרעה. עד עכשיו בכלל לא שמעתי שיש חיכוכים בין דתיים לחילוניים, רק לאחרונה נתקלתי בשם יוסה ירמיהו, למשל".
ארז: "אני אישית חילוני גמור, אני בא מבית ששומר רק על מה שנוח לו. אני לא צם ולא שומר ולא כלום, אבל אשתי מסורתית בגלל ההורים שלה. אנחנו את ענייני הדת פתרנו עוד לפני החתונה – מה אומרים לילדים, מה שומרים, מה לא שומרים. פה לא נראה שטרחו לפתור את זה, מחכים שזה יתפוצץ".
במלחמות שבת על רקע פתיחת ה"ישפרו", למשל?
נעמה: "שמעתי שיפתחו את הישפרו בשבת, אבל אני לא מבינה מה הביג דיל, זה הרי מרוחק כל כך מכל מקום. ה'זולה' הרי נמצאת באמצע האזור הכי דתי במודיעין, אנחנו עוברים שם כל שבת ואף אחד לא אומר כלום. האמת היא שלא נראה לי שלאף אחד אכפת".
ארז: "תשמעו, אנחנו החילונים נקנה בשבת, השאלה היא רק איפה. זה כמו שמי שרוצה להמר תמיד ימצא איפה להמר. אבל גם אני לא שמעתי שמתנגדים לזה וגם לא ברור לי למה, זה הרי לא מפריע לאף אחד, זה לא במרכז העיר. אם היה פה ברחוב בית קפה, למשל, אין לי בעיה שיהיה סגור בשבת אם זה מפריע למשהו. אבל צריך להחליט מה עושים, שלא נהיה פה ירושלים".


חי, צומח
עיר בבניה ואנשים בה הרבה

נדמה כי אחת הבעיות המרכזיות בעיר היא, שהיא מתאכלסת בקצב גדול יותר מקצב הבניה. לתושבים המאכלסים את הדירות ממתינים גנים לא בנויים, בתי ספר חסרי ציוד ושאר מבנים בהתהוות. גם בתי הכנסת נבנים לאט, אם בכלל – ברחבי מודיעין חיים תושבים שממתינים כבר למעלה משבע שנים לבניית בית הכנסת שהובטח להם. בינתיים הם הולכים ברגל. המצב הזה תורם לא מעט להנצחת שכונות "דתיות" – ציבור המתפללים מעוניין לגור בקרבת שירותי הדת, ומתנקז לשכונות בהן הם כבר פועלים. בעירייה אומרים כי "אין כל חלוקה בין שכונות דתיות למעורבות". בפועל, הסחבת בבניה יוצרת שכונות נפרדות.
נעמה: "ההסתגרות הדתית זו בעיה, תראו בהתנתקות מה שקרה. ציבור שלם של מתנחלים חי לו כאילו בארץ אחרת, כאילו היו פה שתי מדינות. הסכנה היא שגם כאן ייקחו את זה לאותו מקום. ייצרו שכונות דתיות, ויחיו בנפרד. בעיני הקונפליקט של לראות שלא כולם נראים כמוך הוא מסר חשוב. תקופת ההתנתקות, אגב, גם מראה את האופי הרדום של העיר הזאת – בשיא התקופה צעדנו בהפגנת מאה הערים מצומת שילת לעירייה והיינו רק 20 אנשים. העיר הזו פשוט לא מצליחה להתרומם ולהיות עיר מובילה חברתית. בערים אחרות ראית על כל מטר מי בעד, מי נגד. זו עיר עם כל כך הרבה פוטנציאל, רואים בסקרים שהיא מובילה בחינוך ובהמון תחומים, אבל בתחום החברתי היא פשוט לא ממריאה".
וכשבאים לבחון את המאבקים החברתיים שניסו להתרומם בעיר, ניתן להבין עד כמה הם לא תפורים על האוכלוסייה הפרברית והמנומנמת שבחרה להיאחז בחלקת האדמה הזו. אחד המאבקים היותר מתוקשרים בנושאי דת כיום הוא מאבקו של בועז הרמן בבית הכנסת חב"ד ברחוב עמק אילון.
בראיון בנושא שנערך בעיתון זה הביע הרמן את חששו מפני חזרה על מלחמות התרבות בירושלים, מה שלא מנע ממנו להצהיר מאוחר יותר כי התנגדותו "תהיה הצעד הראשון למאבקים חברתיים קשים ופרובוקציות, עד מצב של אלימות". בנוסף, הבטיח הרמן כי "אדאג לכך שבבחירות הבאות לראשות העירייה נושא ההתחרדות במודיעין יהפוך לאג'נדה" ("טומי לפיד, גרסת מודיעין", גיליון 25.5.05). ומה עושים בעירייה כדי למנוע מהמאבק הזה להקצין? כרגיל כמעט, לא יותר מדי.
"ישנן שתי דרכים קיימות לבניית בתי כנסת בעיר", מוסרים מהעירייה, "האחת, דרך הקצבות משרד הפנים לבניית מבני ציבור – תקציבים שהוקפאו בכל רחבי הארץ, כשכרגע מתוכננת במודיעין בניית בית כנסת אחד במתחם קייזר. הדרך השנייה לבנות בתי כנסת היא דרך הקצאת קרקע על ידי ועדת הקצאות של העירייה ובניית בית הכנסת מכספים פרטיים. ועדת ההקצאות דנה כיום בבקשת תנועת חב"ד לבנות בית כנסת ברחוב עמק איילון. טרם התקבלה החלטה בנושא. ועדת ההקצאות תקבע תאריך לקיום דיון בהתנגדויות התושבים לפני קבלת החלטה".
בהקשר זה יש לציין כי מדובר בוויכוח הנמשך חודשים רבים, ותאריך התכנסות הוועדה טרם נודע. הנה עוד מקרה הדורש הכרעה אמיצה, ויפה שעה אחת קודם.


דומם
"זו לא עיר, זה בית מלון"

ד"ר אשר כהן, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן ותושב העיר, ניסה בעבר להקים בעיר מועצת גשר. כל הצדדים הסכימו שמדובר ברעיון מצוין, אבל במודיעין כמו במודיעין – הרעיון התמסמס לבסוף ולא יצא אל הפועל. עכשיו, הוא אומר, אולי בשלו התנאים להוציא את התכנית מהמגירה.
"אופי של עיר אינו עניין להכרעה ולתכנון", הוא קובע, "הוא נקבע על ידי תהליכים שונים. וגם אם היינו מניחים שצריך להכריע, מדוע העיר צריכה להכריע בין 'דתי' ל'חילוני'? מדוע, לדוגמא, לא תכריע העיר שהיא 'מסורתית' או אולי 'יהודית'? אני חושב שהמנהיגות בעיר צריכה לפעול בנושא אופייה של העיר לא כדי להכריע על אופייה, אלא כדי שלא להכריע. אופי לא צריכים להכריע אלא לעצב בהסכמה ובכבוד הדדיים, כדי לבנות חברה המסוגלת לחיות ביחד למרות ותוך כדי השוני וההבדלים".
     יש פה בכלל פוטנציאל לפשרה בין הצדדים? אפשרות לחיים משותפים?
"יש בעיר פוטנציאל ברור להסדרת המחלוקות בין חילונים לדתיים: אין בעיר דתיים הדוגלים באיזשהו סוג של כפייה דתית או משהו דומה, האוכלוסייה הדתית במודיעין היא בורגנית קלאסית. אוכלוסיית הרוב במודיעין היא חילונית בהגדרתה אולם בהיעדר חשש מהדתיים, אין שום סיבה שלא להגיע להסכמה בהידברות. יש פה מגוון תושבים שהמשותף להם רב על השונה".
ואכן, במודיעין חיה אוכלוסייה הטרוגנית עם סממנים משותפים – תושבים מכל קצווי הקשת הדתית, רובם צעירים, משכילים ובעלי משפחות. לאן לוקחים את המגוון האנושי הזה? בינתיים, לשומקום.
נעמה: "יש פה קרקע פורייה לאירועים חברתיים, זו הרי עדיין שכונה, עוד לא עיר ענקית. יכלו להרים פה פרויקטים של תרבות, לאו דווקא אירוע דתי מובהק או חילוני מובהק, יותר הצגות, סרטים, כאלה דברים. כולם פה צעירים, אפשר היה להרים את נושא הדתיים-חילוניים מהכיוון החיובי. בארצות הברית אנשים בגיל שלנו מנהלים את המאבקים החברתיים, פה כל אחד עסוק בעצמו. לא ניסו לגשר וחבל, אפשר היה ממש לפתוח דף חדש במדינה מהבחינה הזו".
ארז: "העניין הוא שאנשים לא ממש חיים פה. לא עובדים פה, לא מבלים פה, לא מרגישים מחוברים. העיר הזו היא בית מלון".
     ואיך, בכל זאת, היחסים עם השכנים?
נעמה: "היחסים מצוינים, וזה פחות קשור לדתיים או לא דתיים, יותר נחמדים או לא נחמדים. אנחנו אישית מאד מרוצים מהשכנים שלנו, היחסים טובים ונראה לי שגם הם מרוצים לגור לידינו, אבל שמעתי גם על דברים אחרים, למשל, על בניין שבו השכנים החילונים שיבשו את המעלית שבת, כיבו את האור בחדר המדרגות והדתיים לא יכלו להדליק, כאלה דברים. זה פשוט תלוי על איזה אנשים אתה נופל. אותם אנשים שלא מצליחים להגיע להסכמה על מעלית שבת לא יגיעו להסכמה גם על ועד בית, למשל".
ארז: "גם אצלנו היחסים מצוינים, אם היה בא שכן עם בעיה של אינטרקום בשבת היינו פותרים את זה, זה לא נראה לי כזה סיפור. בסך הכול היחסים טובים, כל עוד לא מנסים להיכנס אחד לחיים של השני. אם יש לי מול החלון בית כנסת ואני לא שומע אותו – לא מפריע לי. אין לי שום אנטי, אני לא אומר לאף אחד איך לחיות, ואני גם לא רוצה שיגידו לי איך לחיות".


ילד, ילדה
ב"יחד" מחנכים ילדים אחרת

במודיעין רוב התושבים הם ילדים. כלומר, רק בעוד כעשור יתגבש כאן רוב של ילידי העיר, או לפחות כאלו שגדלו והתחנכו בה. מה יש למודיעין להציע בתחום החינוך, ומה היא עושה כדי לאפשר לדור העתיד להקים פה קהילה המכבדת את כל יושביה? לפחות כאן יש במה להתגאות.
בית הספר "יחד מודיעין" הוא בית ספר יסודי שאוכלוסיית התלמידים בו היא מעורבת – כמחצית מתלמידיו הם ממשפחות המגדירות עצמן דתיות (חובשי כיפה), היתר לא. הצוות אף הוא מגוון וכולל מורים מכל גווני הקשת הדתית והפוליטית. האידיאל הוא חינוך משותף לכולם בלי לוותר על הייחודיות מבית.
מדובר בבית ספר ניסויי, ולפחות אם לשפוט על פי תגובות ההורים, נראה שהוא עובר בהצלחה. רואי ליברמן, אב לשני ילדים בבית הספר: "הרעיון הוא לא ליצור רק בית ספר מעורב אלא קהילה מעורבת, ממש קהילה משותפת עם סימביוזה והחלפת דעות מכל מגוון הדתיים, החילוניים ומה שביניהם. יצרנו פה קשרים עמוקים, חברויות ממש משמעותיות, וזה עובד נהדר. אולי זה בגלל שאין כאן גורמים קיצוניים שהיה להם יותר קשה להשתלב, למרות שאני מאמין ומקווה שבסופו של דבר בכל כיתה בארץ צריך שישבו חרדי וחילוני ושמאלני וימני וכולם, וידעו לכבד אחד את השני ולחיות איתו".
     אתה חושף ילדים צעירים מאד לדברים שונים לגמרי ממה שהם רואים בבית, אין קונפליקט?
"בוודאי שיש. אתה רואה בזה סוג של סיכון, מה אם הילד שלי יצא כזה וכזה ואני רוצה אחרת. אבל בחיים אנחנו ממילא חשופים לאחרים מאיתנו, וילדים רואים את זה בצורה יותר טבעית. יש ילד שאומרים לו להתפלל ויש ילד שלא אומרים לו, זה כמו שיש ילד שמותר לו לשים רגליים על הספה ובבית של החבר אסור. ילדים מקבלים את זה בטבעיות".
     איך היית מגדיר את העיר מודיעין?
"מעורבת, כמו כל המדינה. הגדרות זה עניין בעייתי – אני מוגדר דתי אבל יש לי חברים בלי כיפה שמקפידים בדברים מסוימים יותר ממני, ויש חרדים שזורקים אבנים בשבת בירושלים, שזה חילול שבת והם בכלל לא דתיים בעיניי. אני רוצה לקוות שממודיעין תצא הבשורה שאפשר לקחת את העירוב הזה, שקיים ממילא, ולהפוך אותו למפרה".


סיכום
לא דתי ולא חילוני. יהודי

איריס היא תושבת העיר, סטודנטית ומוכרת בחנות במודיעין סנטר. היא לא מעוניינת להצטלם או לחשוף את שם משפחתה, ומסתפקת בזה ש"אם אתם גרים בעיר אז בטח נפגשנו". וזה מה שיש לה לומר לכבוד הרב פרוש: "עם כל הכבוד, ובאמת יש כבוד, התפוצצתי כשקראתי מה שפרוש אמר. אנחנו חיים פה וכיף לנו, למה לבוא להרוס? אני מודיעה לך שאני, בתור חילונית שמחללת שבת באופן קבוע, לא נתקלתי פה אף פעם בשום כפייה ושום נעליים. גם על הישפרו לא שמעתי כלום, זה ברור לי שהוא יהיה פתוח בשבת ולא נראה לי שמישהו מתנגד לזה. אם באמצע העיר יהיו דברים סגורים אין לי בעיה עם זה – גם אנחנו יהודים, ולמרות הכול אנחנו נהנים מיום שבת, ולו במובן הירוק של איכות הסביבה, שהכול סגור ויש פחות מכוניות. בטח, יש גם חיכוכים, כמו תמיד עם בני אדם, אבל בסך הכול העיר הזו היא בעיניי אנטיתזה לכל המאבקים שאנחנו רואים במדינה וחבל להרוס את זה".
אפשר להגיע להסדר שכל צד מוותר קצת, גם בלי להכריז על מלחמות?  גם ד"ר כהן סבור שלא חייבים לרוץ להכריז על מלחמת תרבות. אפשר, הוא אומר, להגיע להסכמה מקובלת על כולם. "עדיין לא מאוחר לקחת את העיקרון העומד מאחורי הפשרה הנוהגת במדינה, לא רק במרכז ישפרו אלא גם במרכז הראשי שייפתח בעתיד: מקומות בילוי ותרבות יהיו פתוחים, מסחר ותעשייה יהיו סגורים. אנשים יוכלו ללכת לשם לצפות בסרטים בשבת, אולם חילוניותם לא תיפגע כהוא זה אם לא יעשו דווקא בשבת את קניית המקדחה ב'אייס'. הם יוכלו לשתות קפה ב'ארומה' אך לא יקנו נעליים בשבת. הם יוכלו לנגב חומוס אך יוותרו בשם הביחד על הקניות ב'מגה'. הביחד יוכל להתקיים רק מתוך הבנה שהמרחב הציבורי הוא משותף – הוא לא דתי והוא לא חילוני. הוא יהודי".
     יש דתיים שלא יסכימו לשום פתיחת עסק בשבת, וחילונים שיתעקשו שהכל יהיה פתוח.
"מעט מאד. יש לי תחושה שהציבור בכללותו רחוק מאוד מהקצוות המיליטנטיים משני הצדדים. רוב הדתיים רחוקים מ'כפייה', מ'השתלטות' וכיוצא באלה דימויים; רוב החילוניים רחוקים מאוד מ'אנטי דתיות' שמדביקים להם. אולי עוד לא מאוחר לגבש בזמן הקרוב אפילו כינוס אד-הוק של אנשי ציבור כדי לדון בסוגיה המיידית של השבת ופתיחת מקומות בשבת במרכז המסחרי החדש. זו יכולה להיות אבן דרך בגיבוש הסכמה רחבה לטווח רחוק".
אז האם צריך להכריע על אופי העיר? ד"ר כהן סבור שדי בהסכמה על מדיניות בנושאים עקרוניים, ארז ונעמה רוצים קצת יותר. ארז: "צריך שאנשים ידעו מה היא העיר ויחליטו אם מתאים להם, צריך לקחת את האומץ להחליט. לא חייבים להכריז שהעיר חילונית, אפשר להחליט שהיא עיר עם צביון חופשי שמקבלת בברכה גם תושבים דתיים. לרוב האנשים יש חברים מכל הגוונים, גם לי יש חברים מהעבודה ואנחנו עושים על האש יחד, אירועים יחד, הכל. ברמה האישית הכל עשר, אבל צריך לדאוג להסדיר את הנושאים שעומדים במחלוקת".
נעמה: "לא לנקוט עמדה זה כמו להכריז שבעוד עשר שנים תהיה פה מלחמה. הפוליטיקאים עשו מזה ממש אידיאולוגיה. במקום לעבוד למען הבוחרים שלך, לדאוג שעיר צעירה תיראה אחרת, הם צריכים להביא קבלות לציבור של מפלגת האם שלהם. אני מצפה שהעיר תפסיק את גזירת הקופונים על חשבוננו. זו עיר ראשיתית עם הזדמנות טובה להתמודד עם בעיות, לא לחכות שהן יצוצו כמו פטריות, אחר כך זה יהיה יותר קשה. לא צריך שלט בכניסה 'עיר דתית' או 'עיר חילונית', אבל שיהיה ברור שאין פה מלחמות שבת, למשל, אלא יש הבנה שרצויה לכולם, אפשר למשל להחליט שלא פותחים במרכז העיר ובקצוות – כן. זו עיר בלי חרדים, בלי קיצוניים ועם דרישות סבירות. היא יכולה להיות דוגמה לדו קיום, יש לה פוטנציאל אדיר".
בעירייה אומרים כי "ראש העיר הצהיר מספר פעמים כי לטעמו, העיר מודיעין צריכה להיות דוגמא לישראל כולה למגורים משותפים של חילוניים ודתיים, בכפיפה אחת, וביחסי שכנות טובים. ראש העיר אמר כי לא ייתן ליצירת חיכוכים או סכסוכים בין תושבי העיר, וכי הוא ראש העיר של כל תושביה, ולא ייצור עדיפות של תושבים על פני אחרים".
בפועל, הסחבת בבניה ובהכרעה על מוקשים כמו בית הכנסת עמק אילון ופתיחת עסקים בשבת, לא ממש תורמת לאווירה. ומיטיבה אולי מכולם לנסח זאת איריס: "אם היו סוגרים אותנו, התושבים, בחדר ונותנים לנו להחליט, תוך כמה שעות גם הדתיים וגם החילונים היו יוצאים מרוצים".

מי אוהב את השבת?
אמנת גביזון-מדן מציעה שבת קצת אחרת. מודיעין כמקרה מבחן

"מודיעין נמצאת כעת בעיתוי ייחודי, כשהיא בהתהוות", אומר יואב ארציאלי, מרכז המטה ליישום אמנת גביזון-מדן, "יש בה בדיוק את האוכלוסייה המתאימה לסוג כזה של הידברות. אם לא תהיה הסכמה בעוד שלוש-ארבע שנים, ננסה לחלץ את העגלה מהבוץ, אבל היא לא חייבת להיתקע שם".
אמנת גביזון-מדן היא מסמך שגובש על ידי הרב יעקב מדן והפרופ' רות גביזון, ומציע פתרונות קונקרטיים לבעיות ביחסי דתיים-חילונים בישראל. האמנה מציעה לאמץ ביום שבת שלושה עקרונות:
1. מקומות הבילוי יהיו פתוחים, ומקומות המסחר – סגורים.
2. תחבורה ציבורית תעבוד במתכונת מיוחדת.
3. פתרון מחלוקות נקודתיות ייעשה באמצעות ועדת פישור.
"אי אפשר לראות באמנה כפייה דתית, כי היא הרי כוללת אלמנטים של אי קיום הדת", אומר ארציאלי, "צריך להבין שיש פה גם אלמנט חברתי, לא רק דתי. בכל העולם מקובל יום מנוחה, באירופה בימי ראשון הכל סגור. המטרה היא לאפשר לשוק לנוח, ולא לאלץ אנשים לעבוד שבעה ימים בשבוע משיקולים כלכליים. צריך לזכור שיש פה מיעוט קולני, אבל רוב שעדיין רוצה שליום שבת יהיה תוכן, קניות זה לא תוכן. אנשים יכולים לצאת לבלות, להגיע לבילוי בתחבורה, מה שלא קיים היום, ועדיין לשמור את צביון השבת. האם תושבי מודיעין באמת רוצים שיום שבת יהיה יום עבודה רגיל, פלוס פקקים ועומס של כל מי שיעצור בעיר בדרך מתל אביב לירושלים? לא צריך להיות עבדים של השבת, מכל הבחינות. אם אנחנו כחברה רוצים שהשבת תיראה אחרת, נצטרך להתאמץ".
את האמנה ופרטים נוספים ניתן לראות באתר http://www.gavison-medan.co.il

זמן מודיעין (מקומון מעריב במודיעין), גליון 61, 15.09.05.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s