שקט שאין יפה ממנו

יהא אשר יהא צביונה של השבת במדינת ישראל: ראוי כי החברה הישראלית תגיע אליו בתום דיון ציבורי מקיף וממצה, ולא מכוח האינרציה ומכוח דורסנותם של "כוחות השוק". בואו לראות איך השבת מלכדת סביבה את ענת גוב ואבירמה גולן (מהצד "החילוני") עם במבי שלג ואורי אורבך (מהצד "הדתי").וגם לשמעון פרס יש מה לומר על "הטעימה הגדולה הראשונה של חופש ושוויון".האמנם שאיפה לשבת בעלת צביון שונה, היא בבחינת כפייה דתית? מה עם הצד החברתי-כלכלי? ומה בנוגע להקשר הלאומי-תרבותי?

השבת. לא מה שחשבתם.

* * *

השבת מוכרחה להיות חשובה לחילונים

"השבת מוכרחה להיות חשובה לחילונים. יש להסיר ממנה את התג הדתי האוטומטי, הנקשר בזיכרון הקולקטיווי עם אבנים על כביש בר אילן, ולבחון אותה לגופה: החילונים צריכים להחליט איזו שבת הם רוצים". (אבירמה גולן, הארץ 21.12.04)

שקט שאין יפה ממנו

"נניח לרגע מצב אוטופי, שבו השבת מצליחה להשתחרר מלפיתת הדוב של בניזרי, והיא עומדת בפני עצמה, כערך תרבותי. ערך שמכיר בחומרנות חסרת הגבולות הטבועה בנפש האדם, ומכריח אותו לעצור יום בשבוע, להיות עם משפחתו, לעסוק בעניינים שברוח, אם במפגש עם חברים סביב המנגל באחד היערות, בטיול במדבר יהודה, או בבית הכנסת…".

"נניח לרגע מצב אוטופי, שבו יש לחילונים זכות בחירה. האם היינו בוחרים ששבת תהיה ככל הימים? האם היינו מוותרים על הרגע הזה ביום שישי, בסביבות ארבע אחר הצהריים בערך, שבו הכול נסגר, אי אפשר יותר לעשות סידורים (ברוך השם), ובבת אחת נפסקת ההמולה המתמדת הזו שאנחנו חיים איתה יום יום, ומשתרר שקט שאין יפה ממנו. האם אנחנו מוכנים לוותר על השקט הזה?".

"במלחמתנו הצודקת נגד השימוש הציני שעושים פוליטיקאים דתיים בשבת, עלינו להיזהר לא לשפוך את השבת עם המים". (ענת גוב, מחזאית ובעלת טור בידיעות אחרונות)

לעצור את הפיכתה של ישראל למדינה שאין בה שבת

"כדי לעצור את המגמה התובעת מאנשים לעבוד שבעה ימים בשבוע, ולהשיב את השכבות החלשות ביותר אל בתיהן בשבת – יידרש מאמץ משותף של כל מי ששותף לחרדה מפני השתלטות כוחות הכסף על אחד הנכסים החשובים ביותר שהנחילה היהדות לעולם: יום המנוחה האוניברסלי. חילוניים, דתיים וחרדים צריכים לעשות יד אחת כדי לעצור את הפיכתה של ישראל למדינה שאין בה שבת". (במבי שלג, עורכת "ארץ אחרת"; הדברים פורסמו באתר NRG 20.12.04)

שבת בבוקר

שבת בבוקר יום יפה
אמא שותה עוד כוס קפה
אבא קורא המון עיתון
ולי יקנו המון בלון.
אפשר ללכת לירקון
ולשוט שם בסירה
או לטייל עד סוף הרחוב
ולשוב בחזרה,
אפשר לקטוף פרחים
כאלה שלא אסור
ואפשר ללכת עד הגן
ולראות שהוא סגור

(תרצה אתר, יוני רכטר, מתוך האלבום "פעם הייתי ילד" של אריק איינשטיין)

ניחוחות של רוגע
[בהתייחס לשיר "שבת בבוקר יום יפה": תרצה אתר, יוני רכטר]
"והנה בא השיר הקטן הזה, ומספר לילד הדתי שגם לילד החילוני יש שבת. שבת שבה נוסעים לירקון ושטים בסירה וקוטפים פרחים וקונים בלון. חילול שבת היסטרי. ובכל זאת, אף שזו אינה שבת לפי ההלכה, עולים מכל שורה ניחוחות של רוגע…". (אורי אורבך, סטיריקן ופובליציסט)

נוסחה חילונית לשבת

"מהו אופייה של הפרהסיה השבתית שאליה שואפים החילונים? דומני שרובם הגדול משתוקקים לשמור 'משהו' שיבדיל בין קודש לחול…
הציבור החילוני יכול להניח למציאות לעשות את שלה, אבל הוא צריך להודות בכך שאת המציאות הזאת קובעים כוחות השוק. מי שחושב שכוחות השוק מגלמים את האינטליגנציה הקולקטיבית צריך לוותר במודע על ה'משהו' השבתי ולהתכונן לימי שביעי שהם חולין גמורים.
לעומת זאת, מי שמסרב לסגוד לשוק ומשתוקק לקורטוב של קודש המתערב בשגרת החולין, צריך להרהר בנוסחה חילונית שתגביל במשהו את זכותו של הפרט לעשות בשבת ככל העולה על רוחו". (ירון לונדון, ידיעות אחרונות, 9.12.98)

הטעימה הגדולה הראשונה של חופש ושוויון

"יום אחד בשבוע האדם חופשי לחלוטין. וביטוי של חופש אמיתי אינו נופל בחשיבותו מחופש ביטוי אמיתי. האדם נותר לבדו – או עם מי שהוא בוחר להיות, בין אם זה אלוהיו, בין אם זו משפחתו, ובין אם זה רק עם עצמו, לבדו".

"עשרת הדיברות, שהם פחות משלוש מאות מילים, הפכו ליסוד הציביליזציה המערבית. אבל משקלם של עשרת-הדיברות, הן בחלק של 'עשה' והן בחלק של 'לא תעשה', היה מתגמד אילולי הדיבר על יום השבת".

"מצוות השבת הייתה הקריאה הראשונה באוזני האנושות כולה לשוויון אמת, והפנייה הראשונה לשחרור אדם מעול אדם, לשחרור אדם מעול עצמו. זו היתה הטעימה הגדולה הראשונה של חופש ושוויון. וטעם זה לא פג מאז". (שמעון פרס, ראש הממשלה לשעבר)

מהי המנוחה שבמילוי עגלות בסופרמרקט?

"אינני סבור שיש לאסור בחוק על פתיחתם בשבת של מרכזי בילוי ועינוג, בתי-קולנוע או מסעדות ובתי-קפה, ועלי להודות שיש לאפשר תחבורה ציבורית מינימלית לנזקקים לה, גם אם כרוכים בכך כמה וכמה איסורים שהאדם הדתי יגדיר כ'חילול שבת'".

"אינני מדבר בשום פנים ואופן בפריקת כל מסגרת ובהיתר סוחף לכל פעילות. לדעתי, יש לאסור על מה שנראה לי פוגע לחלוטין ברעיון של יום השבת כיום-של-מנוחה, וכוונתי בראש ובראשונה למערכת המסחר. כאן מסתיימת נכונותי לכבד את זכותו של הזולת לחוג את שבתו בדרכו שלו, כי לא יוכל איש לשכנעני ביסוד המנוחה שיש במילוי עגלות בסופרמרקט, בקניית בגדים או כלי בית או בנבירה בערימות של פירות וירקות. ואם יאמר לי אדם 'כך אני נח', לא אודה בצדקת דבריו". (אביגדור שנאן, פרופ' בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית, עורך "סידור אבי חי")

בלי השבת: חברה עם חסכים

"אין ספק כי השבת, הן בשל תוכנה והן בשל הפנאי שהיא יוצרת, יכולה להיות מועד אידיאלי ליצירת מפגש דינמי ומפרה בין הציבור החופשי לבין תרבות ישראל. אין אדם, כפי שאין חברה, שאינו זקוק לבריאות הגוף והנפש, לניתוק לפרקים מחיי העבודה, המחויבויות, המתחים והלחצים. המירוץ אחר הישגים יכול להיפסק גם בחברה שאינה שומרת מצוות, משום שקיימים גם צרכים רוחניים, מעבר לצרכים הגשמיים, שאותם יכולה השבת למלא".

"לשבת יכול אפוא להיות גם תפקיד תראפויטי חשוב, הואיל ויש בידה ליצור חווה שונה ואחרת מאירועי היומיום, חוויה משחררת היכולה לאפשר לא רק התרגעות, אלא גם יצירתיות. ויתור עליה עלול ליצור 'חברה חסוכה', אם נשתמש בלשונו של ויניקוט [פסיכולוג נודע –מערכת האתר] המתייחס אל 'הילד החסוך', זה שהוא במצב של חוסר מנוחה קבוע, אינו מסוגל לשחק, ויכולתו לחוות בתחום התרבותי מדולדלת". (פרופ' עליזה שנהר, לשעבר רקטור אוניברסיטת חיפה, עמדה בראש "ועדת שנהר" לבחינת לימודי היהדות במערכת החינוך הממלכתי)

החזרת השבת לשיח החברתי

"ככל שתגבר מעורבותם של רבני ישראל והמנהיגות הדתית במאבקים חברתיים… כן תגבר יכולתם להשפיע על עיצוב יום השבת הציבורי בהיבט החברתי… אם אכן יתקרבו זה לזה שני העולמות – הרבני והחברתי – תשוב השבת החברתית אל השיח הציבורי, ותהווה יסוד מכונן בדמותה של מדינת ישראל". (הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפ"ת)


השבת: דרושים מעמד מחייב ומסגרת משותפת

"רעיון השבת מקובל על כל בן-תרבות כרעיון נעלה מאוד. מוסכם על הציבור שהשבת אינה יכולה להיות רק עניינו של היחיד ברשותו הפרטית, וכדי לקיים אותה דרושה מסגרת משותפת הנותנת לשבת מעמד מחייב בחברה כולה…".

"שמא רצוי שהתחבורה הציבורית בשבת לא תהיה כרוכה בתשלום, והחישוב הכספי יאוזן על-ידי הגדלה מעטה של מחיר הנסיעה בשאר ימי השבוע?… השבת תצוין בכך, שהעבודה הנעשית בה תהיה לצורכה של שבת, ומתוך סילוק צידה המסחרי. יהיה זה שירות הניתן לציבור לרווחתו, כדי שיוכל לנוע ולהתענג בשבתו, ולא לשם רווח. ואולי אפשר למצוא דרך להחיל אותו עיקרון גם על שירותים אחרים, כגון קונצרטים, הצגות, הרצאות וטיולים…". (אליעזר שביד, מגדולי ההוגים והחוקרים בפילוסופיה יהודית)

גם אני רוצה "חרדי כארד"

"גם ברמה המהותית מדובר במאבק ראוי. המשמעות של עסקים הפתוחים שבעה ימים בשבוע היא פעמים רבות עבדותם של החלשים שבחלשים, שנאלצים לעבוד שבעה ימים בשבוע. הניסיון שהצטבר בעולם מלמד כי במקום שבו יום המנוחה אינו קבוע, אין כלל יום מנוחה, שכן אין אפשרות לרשויות לאכוף את החוק בעניין זה…
כל השמאל החברתי היה אמור לתמוך במחאה הזו. אלא שנדמה כי שנאת החרדים הביאה את אלו שהגיבו עד כה לתמוך דווקא בבעלי ההון.
אבל כאמור, מי שבאמת משתייך לשמאל החברתי חייב לתמוך ביוזמה. הדרך לכך היא להצטרף, דווקא כיהודי חופשי, שגאה בחילוניותו, לציבור המשתמשים ב'חרדי כארד'.

הערת מערכת האתר: חרדי כארד הוא כרטיס אשראי שאינו מאפשר ביצוע פעולות בשבת ומכובד רק בבתי עסק שאינם פתוחים בשבת. (יובל אלבשן, מנהל המרכז לחינוך משפטי קליני לזכויות אדם ולאחריות חברתית; הדברים פורסמו במעריב, דצמבר 2004)

חלוקה יפה וראויה

"מצבה של השבת היום, במקומות רבים בישראל, עלוב ביותר. מקומות בילוי ומקומות מסחר, בתי קולנוע ואולמות אירועים, כולם פתוחים וחוגגים בשבתות. גם בירושלים, ודאי באזור המרכז. שלא לדבר על קיבוצים ומושבים…

מי אשם? התשובה מורכבת. העובדה שיש פה תרבות שלמה שניזונה מכך שאנשים לא שומרים שבת, ושאנשים ביום המנוחה שלהם רוצים לבלות, קיימת לא מהיום. אבל למה דווקא בימינו, כשיש פריחה דתית בתחומים רבים, השבת כל-כך נדחקת לקרן זווית?…

פרופ' רות גביזון והרב יעקב מדן הלכו בדרך של חלוקת השבת בין אירועי תרבות לבין פעילויות מסחריות. התרבות הותרה והמסחר נאסר. זו חלוקה יפה וראויה. כמובן שהייתי מעדיף שגם תרבות תהיה עניין לששת ימי המעשה וביום השביעי שבת ויינפש, אך יחד עם זאת אני מכיר בכך שיש אנשים עם צרכים ורצונות אחרים משלי". (משה טור פז, יו"ר תנועת נאמני תורה ועבודה, NRG 31.10.04)

* * *

מרבית הציטוטים לקוחים מהקובץ המקיף היום השביעי: יוצרים ישראלים כותבים על השבת שלהם (עורכים: מיריק גרזי ובארי צימרמן, בהוצאת שיטים, מכון החגים הקיבוצי וידיעות אחרונות, 2001).

חלק מהציטוטים לקוח מפרסומים בעיתונות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s