עיקר פסק הדין על השבת

בית המשפט בעד מנוחה בשבת

בית המשפט העליון נדרש בתחילת אפריל 2005 לעניין השבת, בפסק-דינו בעניין דיזיין 22 שארק דלוקס רהיטים ואח' נגד ראש ענף היתרי עבודה בשבת ואח' (בג"ץ 5026/04).

העותרים בפסק הדין טענו כי האיסור על העסקת יהודים בשבת לפי חוק שעות עבודה ומנוחה מנוגד להוראות חוק-יסוד: חופש העיסוק. העתירה נדחתה פה אחד על-ידי שלושה שופטי בג"ץ.

למרבה הצער, פסיקת בג"צ היא בבחינת אות מתה, מאחר והאיסור על העסקת יהודים בשבת אינו נאכף כמעט.

לחצו כאן לקישור להורדת פסק-הדין המלא מאתר בית-המשפט העליון

למען הנוחות, אנו מביאים כאן מספר אמירות נבחרות של שופטי בג"ץ (ההדגשות אינן במקור).

הנשיא אהרן ברק:

ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית הולמים יפה את האיסור על העבדה ועבודה במנוחה השבועית, שהיא שבת ליהודים, ויום ראשון או ששי למי שאינם יהודים. זאת הן לעניין הנימוק החברתי והן לעניין הנימוק הדתי-לאומי.

מדינה דמוקרטית מבקשת להבטיח את מנוחתו של העובד, ואת הקשר המשפחתי אשר מתקיים אם לכל בני המשפחה ייקבע יום מנוחה אחיד. מדינה דמוקרטית מתחשבת ברגשות הדת באופן שיום המנוחה ייקבע על בסיס דתי ולאומי.

הבטחת יום מנוחה לעובד ולמעביד, קביעת יום מנוחה אחיד בכל המשק, באופן המבטיח את רווחת המשפחה, וקביעת יום מנוחה זה על בסיס דתי-לאומי… מהווה "תכלית ראויה"… התכלית החברתית-סוציאלית משרתת מטרה ציבורית חשובה. היא נועדה להגן על הפרט (העובד והמעביד) והיא נועדה להבטיח את רווחת המשפחה כולה, וכל זאת תוך הבטחת שוויון בין האדם הדתי לבין מי שאינו דתי.

אף התכלית הדתית-לאומית ראויה היא. היא מתחשבת ברגשותיו של הציבור הדתי בישראל. היא נותנת ביטוי לקשר הלאומי הקושר אותנו כבני עם אחד.

השופטת מרים נאור:

אם הדין יאפשר לכל עובד לבחור לעצמו יום מנוחה, כדרישת העותרים, במקרים רבים הבחירה האמיתית תהיה בידי המעביד ולא בידי העובדים. שומר שבת שמעסיק ידרוש ממנו לבחור ביום חול כיום המנוחה כתנאי להעסקתו – יימנע מלקבל את העבודה. גם למי שאינו שומר שבת המעדיף שיום המנוחה שלו יהיה דווקא בשבת, כדי שיוכל לבלות עם בני משפחתו, לא תהיה בחירה חופשית. בבואו לחפש עבודה המעביד עשוי להבהיר לו כי ייתן עדיפות לעובדים המוכנים לעבוד בשבת. אילוצי פרנסה עשויים לגרום לכך שהעובד "יבחר" ביום מנוחה שאיננו היום המועדף עליו באמת, ולא נוכל לוודא שהבחירה ביום מנוחה אחר שאיננו יום השבת היא אכן בחירה חופשית…

השופטת אילה פרוקצ'יה:

ראוי להכיר בכך כי כדי לאפשר מימוש התכנים האישיים ותרבות-המנוחה של הפרט, נדרשות גם מסגרות ציבוריות שתסייענה בכך ותאפשרנה זאת, ובהן תחבורה ציבורית שתאפשר תנועה חופשית של הציבור; פתיחה של מוזיאונים ומוסדות תרבות, פעילות תיאטראות ובתי קולנוע, קיום הרצאות וכנסים וכיוצא באלה. הפעלתם של מוסדות אלה עשויה להצדיק מתן היתרי עבודה בשבת למפעיליהם. מן העבר האחר, תוכנו של המושג "צורך חיוני לציבור" לעניין מתן היתרי עבודה בשבת הינו, על פי טיבו, מצומצם ומוגבל במידותיו, שכן מתחייב איזון קפדני בין זכותו של הפרט החילוני לממש את חירותו בעיצוב תכניה הסוציאליים של השבת שלו על פי טעמו, לבין הערך המקודש שעניינו הותרת יום השבת כיום מנוחה כללי בעל צביון דתי-לאומי. בתוך כך, נדרשת התחשבות רבת משקל בצרכיו ובאמונותיו של הציבור הדתי, ומניעת פגיעה ברגשותיו. באיזון ראוי בין הפן הסוציאלי לפן הדתי-לאומי של השבת תקודם טובתו של הציבור בכללו, ויושג שוויון כלפי כל האזרחים, המונח ביסוד חופש המצפון והדת. יהא בכך כדי לשמור על השבת כנכס לאומי כללי, ובה בעת גם כיום מנוחה השמור לפרט, לרווחת הגוף והנפש, איש איש על פי מידותיו וסגנונו האישי.

העיסוק במסחר, דרך שגרה, נופל בגדר האיסור הכללי של עבודה בשבת, ולא בגדר החריג לו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s