ההצעה ודברי ההסבר

שבות, אזרחות, מרשם וגיור

ההצעה

א. עקרון השבות

ברמת חוק יסוד ייקבע:

  1. כל בן לעם היהודי זכאי לעלות ארצה. פרטים ייקבעו בחוק.
  2. אין לשנות חוק יסוד זה אלא ברוב של שמונים חברי כנסת.
  3. חוק היסוד יתקבל ברוב הנדרש לשינויו.
  4. בחוק יסוד זה, "בן לעם היהודי "הוא:
    1)  בן לאב או לאם יהודיים על –פי ההלכה, או
    2)  מי שהצטרף לעם היהודי, ואשר מתקיים בו אחד מאלה:
    א) הוא מקיים אורח חיים יהודי.
    ב) הוא נרדף בשל יהדותו.
    ובלבד שלא יהיה אדם בן לעם היהודי אם הוא רואה עצמו
    כבן דת אחרת.

    בהסדרים אחרים יפורט כי:

  5. השר הממונה, באישור הממשלה, יקבע קני מידה לקביעה של דרכי הצטרפות ושל מילוי תנאים א ו -ב. התנאי "מקיים אורח חיים יהודי "יכלול חיים על-פי ההלכה או על-פי מסורת יהודית מוסכמת (מובהר כי קבוצות נוצריות כגון "יהודים משיחיים" לא ייחשבו יהודיות). קני מידה אלה יכול (ורצוי) שייקבעו בתקנות שיינתן להן פרסום. על קני מידה אלה לא תהיה ביקורת שיפוטית.
  6. הצטרפות לעם היהודי יכולה להיות בדרך של גיור. במקום שבו ישנה קהילה יהודית מגובשת בעלת דפוסי חיים מחייבים המגדירים את זהותה ואת זיקת חבריה אליה, אדם המקיים בקביעות דפוסי חיים אלו והוא חבר באותה קהילה, יוכל להיחשב כמי שהצטרף לעם היהודי. ועדה מטעם השר הממונה באישור הממשלה תקבע את פרטי העקרונות ואת יישומם על-פי קני המידה הנ"'ל בכל קהילה על-פי נתוניה שלה.

ב. הסדרי קניית אזרחות

  1. אזרחות ישראלית נקנית מכוח לידה, מכוח שבות ומכוח התאזרחות.
  2. ככלל, רק אזרח שהוא גם תושב יקנה לילדיו אזרחות מכוח לידה.
  3. זכאי עלייה מכוח שבות יקבל רישיון כניסה לישראל. הוא זכאי להתאזרח בה אחרי תקופת זמן (שלוש עד חמש שנים), לאחר שהצהיר הצהרת נאמנות למדינה וגילה שליטה מסוימת בשפה העברית וידע מסוים במורשת ישראל, בתולדות המדינה ובמוסדותיה. ככלל, לא יידרש ויתור על אזרחות קודמת.  הצטרפותו של העולה  לשרות חובה מלא בכוחות הביטחון תפטור אותו מיידית מתנאים אלה ומתקופת ההמתנה. זכאי עלייה שלא התאזרח יקבל רישיון ישיבת קבע בישראל. שר הפנים רשאי לפטור אדם, או קבוצה מצומצמת, מדרישת תקופת  ההמתנה או מדרישת השליטה המסוימת בשפה העברית.
  4. בני משפחתו הגרעינית (בן זוגו וילדיו הקטינים הבאים עמו), של זכאי עלייה על-פי חוק השבות ("בן העם היהודי") יהיו זכאים, כמוהו, לרישיון כניסה וישיבה בארץ. התאזרח העולה – יקבלו אזרחות גם בן זוגו וילדיו הקטינים בעת התאזרחותם, אם יעמדו בדרישות חוק ההתאזרחות.
  5. רק מי שעולה ארצה -כלומר, מגיע אליה מחו"ל לצורך עלייה – זכאי להתאזרח בה מכוח חוק השבות, ולהעניק זכויות לבני משפחה העולים עמו.
  6. התאזרחות נתונה לשיקול דעתו של שר הפנים.
    איננו מציינים נקודות שבהן אין אנו מבקשים לשנות את המצב הקיים. כללים לגבי התאזרחות ייקבעו בתקנות ובנהלים שיפורסמו.
  7. הסדרים מיוחדים להתאזרחות יתקיימו לגבי אחוד משפחות:
    • אזרח הארץ היושב בה, זכאי לכך שבן זוגו יקבל רישיון ישיבה בארץ. השר רשאי להעניק זכות ישיבה גם לילדיו הקטינים של אזרח שנולדו לפני שהיה לאזרח. לבן הזוג תהיה העדפה בקבלת רישיון לישיבת קבע או התאזרחות.
    • מי שהתאזרח בישראל לא יעניק זכויות לבן-זוגו במשך שבע השנים הראשונות להתאזרחותו.
    • "בן זוג" לצורך חוק זה הוא בן המין השני ולאחר נישואין כחוק.
      ניתן לקבוע בתקנות מבחנים להכרה בתוקפם ובאמיתותם של נישואין לצורך הקניית זכויות "בן-זוג". ילד קטין משותף יקנה להורה, שאינו תושב, זכות לבקר בארץ.

ג. מרשם וגיור

  1. יוצהר במפורש כי הרישום מבוסס על הצהרת הנרשם, המבוססת על עובדות בנות הוכחה. הרישום עצמו אינו יוצר ראיה לנכונות האמור בו.
  2. מרשם התושבים יכלול ציון דתו של אדם. לא הגענו להסכמה בעניין רישום הלאום.
    הצעת רות גביזון: רישום הלאום יימחק מן המרשם ומתעודת הזהות.
    הצעת יעקב מדן: יישאר רישום הלאום במרשם ובתעודת הזהות. אדם יוכל לציין כלאומו את "עם ישראל "אם הוא בן לאם  יהודיה,  לאב יהודי, או שהתגייר.
  3. המבקש להירשם כיהודי בדתו יצהיר על בסיס יהדותו ויבחר בין שתי אפשרויות: בן לאם יהודיה או גיור. אם התגייר, יצוינו במרשם מועד הגיור, מקומו וזהות בית הדין המגייר.
    בתקנות ייקבעו פרטי הרישום (למשל: פלונית התגיירה בתאריך _________ במקום ________ על-ידי הרב ____________ מטעם בית הדין של היהדות המתקדמת) .
  4. בתקנות ייקבעו כללים להכרה בגיור: לא יוכר טקס גיור המבוצע שלא על-ידי בית דין הפועל מטעם קהילתו היהודית של המתגייר בזמן הגיור. בתי הדין הפועלים מטעם הרבנות הראשית ייחשבו כפועלים מטעם הקהילה. קהילה תיחשב יהודית אם היא משתייכת לזרם המוכר על-ידי הממשלה, לאחר התייעצות עם נציגי הרבנות הראשית ועם נציגי הסוכנות היהודית.
  5. מבחינת המרשם, לא יהיה ייחוד לגיור לפי המסלול של ועדת נאמן. יחד עם זאת, אנו סבורים כי למסלול הסכמי זה חשיבות רבה, וכי טוב יהיה אם מי שרוצה להצטרף ליהדות בדרך של גיור יעשה זאת לפי המסלול הזה, כך שהצטרפותו תהיה שלמה, ומוכרת גם על-פי ההלכה ומפרשיה. לחברה היהודית ולפרטים המצטרפים אליה יש אינטרס משותף של השתלבות טובה ומלאה. השתלבות כזו תושג ביתר קלות אם אלה החפצים בכך יוכלו להצטרף לחיים יהודיים שלמים בדרך המוכרת על-ידי היהדות על כל זרמיה. הכרה זו מטילה חובת עידוד הן על רשויות המדינה והן על בתי הדין לגיור.
  6. פרטי המרשם הקשורים במעמדו האישי של נרשם יהיו פתוחים לעיונם של רושמי הנישואין ושל כל אדם לפי אישור בכתב של הנרשם. לגבי אנשים אחרים יחולו כללי הנגישות למידע המקובלים.

עיקרי דברי ההסבר של רות גביזון

רקע
הפרק הראשון כולל ארבעה נושאים (שבות,אזרחות, מרשם וגיור) הסובבים סביב סוגיה ראשונית ומרכזית -מיהו הקולקטיב היהודי, מה טיבו, מה הקשר בינו ובין ארץ-ישראל ומדינת ישראל, מה הקשר בין יהודים בישראל ובתפוצות, ובעיקר – איך אפשר להצטרף אליו ואיך ומי קובעים מיהו חבר בקולקטיב הזה.

המצב הקיים והקשיים שהוא מעורר
ההצעה באה להתמודד עם קשיים במצב הקיים, וקל יותר להבינה על רקע קשיים אלו.
קושי ראשון נובע ממחלוקת בעניין עקרון השבות עצמו. אזרחי ישראל הערבים וכן הפלסטינים ומדינות ערב התנגדו לחוק השבות מאז ומתמיד וראו בו הפליה פסולה על בסיס דת או לאום. ההגדרה הדתית ל’ יהודי' המופיעה בחוק השבות מאז תיקונו ב-1970 חיזקה את הביקורת על החוק, וגורמת לתיאור ישראל כתיאוקרטיה – ישות שאין לה זכות להגדרה עצמית לפי משפט העמים. לביקורת הצטרפו כוחות רדיקליים במגזר היהודי. לפי ביקורת זו, אף אם הייתה הצדקה מסוימת לחוק השבות בשנות המדינה הראשונות, כיום ההצדקה בטלה.
קושי שני נובע ממחלוקת פנים-יהודית סביב אפיון 'יהודי' בחוק השבות ובמרשם. האם ההגדרה צריכה להיות דתית? לאומית? מי אמור להכריע? מבחינתנו, שאלת המפתח היא השאלה המוסדית: האם הסוגיה היא עניין למשא ומתן פוליטי שצריך להיעשות במוסדות המדינה, שאלה הלכתית שמוסדות דתיים קובעים בה או אולי שאלה של זכויות אדם בסיסיות שצריכה להיחתך בבית המשפט?
קושי שלישי נובע מהקניה אוטומטית ומיידית של האזרחות לעולים לישראל כיום. הקניית אזרחות מהירה כל-כך חושפת את המדינה בדרך כלל לתנועות הגירה בלתי מבוקרות העלולות לפגוע ברווחת אזרחיה ותושביה, והיא אף מאפשרת לעולים להשתתף השתתפות פעילה בבחירות עוד לפני שהשתלבו בחיי המדינה ועמדו על המרקם שלה ועל בעיותיה המיוחדות.
קושי רביעי נובע מהיקפו הרחב מדי של חוק השבות כיום. עקרון השבות, גם לטעמם של תומכיו, נועד לתמוך במימוש זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית מדינית בישראל. ההסדר הקיים (סעיף 4א לחוק השבות) מקנה זכויות עולה גם לבני משפחה, עד לאשת נכדו של יהודי, ואף קובע כי הזכות לעלייה קיימת גם אם סב יהודי שכל משפחתו נוכרייה כבר אינו בחיים ואף אם הוא עצמו אינו עולה ארצה. הסדרים אלו אינם הגיוניים ואינם צודקים, בפרט נוכח התנגדותה (המוצדקת) של ישראל למימוש 'זכות' השיבה שהפלסטינים טוענים לה.
קושי חמישי נובע מאופי הפתרון הקיים כיום בחוק השבות: הגדרה הלכתית צרה ל'יהודי' והרחבת מעגל זכאי העלייה. פתרון זה חותר תחת תפיסה רחבה של העם היהודי ושל אחריות הדדית בתוכו, מכיוון שהוא מאמץ אך ורק הגדרה הלכתית של גבולות העם היהודי, אף על פי שבמציאות החברתית-פוליטית,חלק ניכר מהציבור, יהודי ולא יהודי כאחד, אינו רואה כך את גבולות העם היהודי.
עיקרי ההצעה: מתן מענה לקשיים
ההצעה אמורה לתת מענה, לפחות חלקי, לכל הקשיים האלה.

עקרון השבות
הנחת היסוד שלי היא כי האפשרות שהעם היהודי יממש במדינת ישראל את זכותו להגדרה עצמית היא אפשרות לגיטימית. לגיטימיות זו מצדיקה אימוץ מדיניות הגירה בהתאם. הדבר מקובל במשפט הבין-לאומי וממומש במדינות לאום רבות. בעניינו של העם היהודי קיימת גם הצדקה המתבססת על הפליה מתקנת. לכן אנו מציעים כי עקרון
השבות יעוגן בחוק יסוד ולא בחוק רגיל, בניגוד למצב כיום (ראו בהרחבה סעיפים 1-3 להצעתנו בדבר עקרון השבות). העיגון ברמה חוקתית נכון מבחינה סמלית, והוא גם חשוב למקרה שעקרון השבות יעמוד מול עקרון השוויון האזרחי (בהתבסס על שתי הנחות שנויות במחלוקת: 1.  כי עקרון השוויון מעוגן בחוקי היסוד;  2. כי חוקי היסוד מקנים לבית המשפט זכות לביקורת שיפוטית) . מאותה סיבה הצענו לשריין ברמה חוקתית גם את ההגדרה הכללית של הזכאי לשבות:’ בן לעם היהודי'. זוהי הגדרה לאומית ולא דתית ('יהודי'). אני סבורה כי בכך אנו מספקים מענה לקשיים הראשון והחמישי בהסדר הקיים שמניתי למעלה (הגדרה דתית ליהודי על בסיס הלכתי צר) .
מי זכאי לעלות – הרחבה בשני מישורים: ההסדר המוצע מוציא אנשים שאינם מגדירים עצמם יהודים, אבל לא דוחה את מי שרואה בעצמו יהודי אך תפיסת היהדות שלו שונה מן התפיסה ההלכתית על-פי פירושה האורתודוקסי. ההצעה שלנו מרחיבה את מעגל הזכאות לעלייה בשני מישורים.
הרחבה ראשונה – בן לאב יהודי מתבססת על הגדרה הלכתית לצורך קביעת יהודיותם של הורי המבקש לעלות ארצה, אך לא לצורך קביעת יהודיות המבקש. בן לאב יהודי (אב יהודי על-פי ההלכה) יוכל לעלות ארצה, גם אם הוא בן לאם לא יהודייה.
הרחבה שנייה – מצטרף על-פי הצעתנו, 'בן לעם היהודי' הוא כל מי שהתגייר גיור רציני, מהימן, שזרם יהודי מוכר (אורתודוקסים,קונסרבטיבים או רפורמים) הכיר בו ואשר מתקיים בו אחד מן התנאים האלה: 1.  הוא מקיים אורח חיים יהודי או 2.  הוא נרדף מחמת יהדותו. התנאים הנוספים הוצבו כדי להבטיח שהגיור ייעשה באמת לצורך הצטרפות (סעיף 4 להצעתנו בדבר עקרון השבות) .
הצטרפות – לא על-ידי גיור? הצעתנו מאפשרת הכרה בהצטרפות גם בלי גיור (כך עולה מלשונה: "הצטרפות לעם היהודי יכולה להיות בדרך של גיור " – סעיף 6 להצעתנו בדבר עקרון השבות -ההדגשה הוספה). לגישתי, ראוי לאפשר הצטרפות בלא גיור. גישה זו נובעת מהשקפה יהודית-תרבותית-חילונית שלפיה אפשר לקיים זיקה אמיתית לעם היהודי המתבססת על התרבות, השפה והספרות העברית. הכללת קטגוריה מרחיבה כזו יכולה להיות הזדמנות לפיתוח יצירתי של הסוגיות הקשות ביותר של זהות יהודית בימינו. לטעמי, הגדרה זו מתבקשת נוכח המציאות היהודית בארצות-הברית כיום, וביתר שאת בשל המציאות הצפויה בדור הבא.
יהודי 'מדרגה שנייה'? נטען בפנינו כי אנו מחזקים את ההבחנה בין יהודי 'מלא' (אורתודוקסית) לבין 'בן לעם היהודי', שהוא יהודי 'מסופק'. מהביקורת משתמעת הנחה שחשיבה יצירתית וגמישה יותר הייתה יכולה להביא לידי פתרון אחיד בשאלה 'מיהו יהודי' ,כפי שקיווה דוד בן-גוריון במכתבו לחכמי ישראל. אנו מעדיפים להודות כי הגדרה אחידה אינה אפשרית ובמקום זאת לאמץ פתרון המבחין בין ההקשרים השונים שבהם עולה שאלת השייכות לעם היהודי.

אזרחות והתאזרחות
אנו מציעים להתייחס לאזרחות הישראלית ברצינות ולקבוע תקופת הסתגלות והצהרת נאמנות למדינה בטרם הענקת אזרחות – גם למי שעלה על-פי חוק השבות. אנו מבחינים בין 'עלייה – מימוש זכות להתיישב בארץ, ובין רכישת אזרחות – רכישה זו מקנה גם זכות להשתתפות פוליטית בבחירות. כך תוגבר השוויוניות במנגנוני ההתאזרחות.  גיוס לשירות מלא בצה"ל  יפטור אדם מתקופת הסתגלות. ההצעה מקלה בהציעה שהדרישה לוותר על האזרחות הקודמת לא תהיה תנאי להתאזרחות. דרישה זו תישאר רק למקרים מיוחדים (כנהוג בתפקידים ממלכתיים או ביטחוניים). ראו בהרחבה סעיף 3 להצעתנו בדבר הסדרי קניית אזרחות. לטעמי, יש בכך מענה לקושי השלישי שמניתי לעיל בהסדר הקיים (הענקת אזרחות מיידית) .
הקניית אזרחות על-ידי אזרח: אנו מציעים להשוות בין יהודים ללא יהודים את יכולת הקניית האזרחות מכוח לידה ולדרוש תנאי נוסף, כללי: אזרח יוכל להעניק אזרחות לילדו רק אם ההורה הוא גם תושב המדינה (סעיף 2 להצעתנו בדבר הסדרי קניית אזרחות) . מטרת השינוי היא כי אזרחות תינתן רק למי שיש לו קשר של ממש לישראל. עם זאת, השינוי לא יפגע במי שנמצא בחו"ל לפרק זמן מוגבל (כגון סטודנט).
מעגל הזכאים לאזרחות: הצענו לצמצם צמצום ניכר את סעיף 4א בחוק השבות הקיים ולאפשר קניית אזרחות רק לבני המשפחה הגרעינית של זכאי העלייה (סעיף4 להצעתנו בדבר הסדרי קניית אזרחות) . יש בכך מענה לקושי הרביעי שמניתי לעיל בהסדר הקיים (מעגל הזכאות הרחב) .

מרשם
רישום הלאום:
זו הנקודה היחידה בכל האמנה שלא הצלחנו להגיע בה להסכמה (סעיף 2 להצעתנו בדבר מרשם וגיור) . אני הצעתי לבטל את קטגוריית הלאום במרשם ובתעודת הזהות. הרב מדן הציע להותירה ולאפשר ליהודי לרשום את הלאום 'עם ישראל'. לדעתי, זו הצעה בעייתית: האזרחות הישראלית אמורה להיות נייטרלית מבחינת לאום או דת, ואילו כאן היא צבועה בצבע ייחודי שיש לו מטענים יהודיים. האם 'עם ישראל' הוא העם היהודי בישראל ובתפוצות? רק בישראל? או כל האומה הישראלית, על כל אזרחיה, לרבות לא-יהודים?
איני מבטלת כלל ועיקר את המשמעות העמוקה של השתייכות לאומית. להפך, אפשר, ולטעמי צריך להמשיך ולחנך אנשים על תפיסה הרואה בזהותם הדתית או הלאומית רכיב חשוב באיכות חייהם. אבל אין הכרח שדיון זה בענייני זהות ילווה ברישום מוסמך מטעם המדינה.
רישום הדת: אנו מציעים כי המרשם יתבסס על הצהרת הנרשם, וכך יוכל להירשם בלא כל בעיה גם מי שהתגייר גיור לא-אורתודוקסי; אלא שהרישום הזה יהיה שקוף ויכלול את סוג הגיור (סעיף3 להצעתנו בדבר מרשם וגיור). ההצעה לשקיפות עוררה תרעומת מצד הזרמים הלא-אורתודוקסיים, ולטעמי אין לה מקום. הרצון להסתיר את סוג הגיור אינו לגיטימי. הרישום אינו יכול להסיר את המחלוקת בעניין תוקפו של הגיור הלא-אורתודוקסי. הוא רק יכול למנוע מונופולין של הגישה האורתודוקסית על הקביעה מי יירשם כיהודי במרשם. ההפרדה בין השאלה הפנים דתית לבין המרשם של המדינה נועדה לתת מענה לקושי השלישי שמניתי לעיל בהסדר הקיים (הקושי 'המוסדי').

גיור
רק מי שנתגייר לפני עלייתו, ולא לצורך עלייתו, יהיה זכאי עלייה מכוח שבות. הצטרפתי להמלצה למתגיירים להעדיף את מסלול ועדת נאמן; הוועדה מציעה לשמור את המונופולין האורתודוקסי על בית הדין המגייר ובד בבד לפתוח בית ספר משותף לגיור (סעיף5 להצעתנו בדבר מרשם וגיור). בדרך הטבע היו נציגים של תנועות לא-אורתודוקסיות שהלינו על ההמלצה. אני מבינה ללבו של מי שמאוכזב מן הצורה שבה התפתח היחס להמלצות ועדת נאמן. הצעתנו תומכת בהכרה וכן ברישום של גיורים לא-אורתודוקסיים בארץ  -ראשית, מפני שראוי לאפשר למי שרוצה להצטרף לקהילה לא-אורתודוקסית להתגייר לפי דיני קהילתו. אבל חשוב יותר, הגיור האורתודוקסי, לפחות כפי שהוא מופעל אצל חלק מהרבנים, מחייב את המתגייר לשמור מצוות ולחנך את ילדיו בחינוך דתי. התוצאה היא כי מי שאינו מתעתד לשמור מצוות אינו יכול להתגייר, או שהוא חייב לשקר על מנת להתגייר, ותמיד הוא כפוף לחשש שגיורו יבוטל רק מחמת שהוא רוצה לחיות בארץ ולהיות שותף במפעלה בלי הצורך לשמור מצוות. אם דרך ההצטרפות העיקרית היא דרך דתית  -ואם רוב היהודים החיים בארץ אינם שומרים מצוות – איני רואה כל סיבה לדרוש מן המצטרפים
כי יאמצו להם דווקא אורח חיים אורתודוקסי.
הצעתנו פותרת אפוא את הבעיה המעשית של גיור לצורך רכישת אזרחות בישראל. היא מכירה בגיורי כל הזרמים ומאפשרת לרשום אותם על-פי גישה מכלילה ותוך הבטחת שקיפות.
אלא שההמלצה שלי בעניין ועדת נאמן אינה קשורה בשבות או במרשם. יש רק צורה אחת של הצטרפות המקובלת על כל הזרמים, וזו דרך ההצטרפות האורתודוקסית. זו עובדה. שום חוק של המדינה ושום הסכמה מדינית לא ישנו אותה. יש בארץ קהילה אורתודוקסית גדולה. יהיה קל יותר למי שחי בארץ הזאת, אם יהיה יהודי גם בצורה המוכרת על-פי ההלכה האורתודוקסית. עם זאת, אני סבורה כי על מנהיגי האורתודוקסים לגלות את הגמישות המתאימה ולאפשר הצטרפות גם בלא התחייבות לשמור אורח חיים דתי. ידוע לי כי יש רבנים אורתודוקסיים הפועלים כך בפועל. הבעיה, כרגיל, היא בעיה של מנהיגות והכרה בצורך השעה.

עיקרי דברי ההסבר של יעקב מדן

עקרון השבות
בנים לאב יהודי ולאם לא יהודייה שהצעה זו עוסקת בהם הם גויים גמורים על-פי ההלכה, בכל הקשור בתחולת דיני האישות עליהם ומבחינת חובתם לקיים מצוות. לכן לא השתמשנו במה שקשור בהם במונח 'יהודי',מונח שהוא גם הלכתי, אלא במונח כולל יותר, 'בן לעם היהודי', הראוי יותר לכל 'זרע ישראל' מוסכם על שנינו שאף הם זכאים לעלייה על-פי חוק השבות (ראו סעיפים 1-4 להצעתנו בדבר עקרון השבות) . לא נראה לי שגם אם גדלו בזהות יהודית ואף סבלו בעטיה, מרצון או מאונס, בהכרח מצווה אותנו התורה להתעלם מזיקתם לעם היהודי ולארץ ישראל ולהתייחס אליהם כאל זרים גמורים. ודאי שיש מקום לגילוי סולידריות אנושית כלפיהם. נראה שלדעתם של לפחות חלק מהפוסקים, יש לקרב ליהדות בנים לאב יהודי ולאם לא יהודייה, בנים שיש להם קשר לזרע ישראל. *
יתר על כן, הרב משה פיינשטיין ראה בעולים מאתיופיה גויים. למרות זאת תמך במאמצים להעלאתם ארצה ולגיירם בשל תודעתם היהודית והזדהותם הנפשית עם יהדותם. כך עולה ממכתבו אל נכדו, הרב מרדכי טנדלר בעניין זה:
"וגם יש לידע, שאפילו אם לדינא אינם יהודים, מכל מקום, מאחר שחושבים שהם יהודים, ומוסרים נפשם על יהדותם, מחויבים להציל".
עם זאת, ראוי לזכור כי חלק מהעולים המגיעים כיום לישראל הם  משוללי כל זיקה ליהדות, ומעוניינים להצטרף לישראל רק בשל היותה מדינה שתנאי החיים בה עולים על תנאי החיים הקשים בארצות מוצאם – אך בלא שיהיה בהם רצון לזיקה (ולו מינימלית) ליהדות. למרות זאת:
עקרון השבות שניסחנו יכלול גם את 'מי שהצטרף לעם היהודי', אך רק אם יש לו זיקת אמת לעם היהודי.
אודה כי לא בלב שקט קיבלתי ניסוח זה. יש בו מבחינתי פרצות. אבל השתכנעתי כי בצד החילוני קיימים רבים וטובים שכוונתם בכך היא לגלות אחריות כלפי הזולת, הלא הוא הגוי החש עצמו כיהודי, ברוח האחריות שמגלה כלפיו הרב פיינשטיין. הרב לא עסק בדבריו במצטרף על-פי התנאים שקבענו. אך אפשר שגם אותו נוכל להעלות ולגייר.

רישום הדת
הרישום במרשם האוכלוסין הוא עניין פורמלי המתבצע על-ידי פקידים בהתאם להצהרת הנרשם. הוסכם עלינו שרק על בן לאם יהודייה או על מי שנתגייר יירשם שהוא יהודי בדתו. אשר לשאלת טיב הגיור, על-פי האמנה ומטרותיה לא נכון, לדעתי, לנקוט צעדים שהציבור עלול לראות בהם הוצאה של הרפורמים והקונסרבטיבים אל מחוץ לכלל ישראל, כדוגמת הקראים. הוויכוח עמם הוא קשה ומר, ויש לנהלו במקומות ובזירות הראויים לו – בכבוד, אך בתוקף רב ובלא כל התפשרות על עיקרי אמונתנו ומסורת ההלכה שבידינו. אך הרפורמים והקונסרבטיבים הם חלק מעם ישראל. פסילת גיוריהם מכול וכול נכונה מבחינה הלכתית. עקירתה המוחלטת גם מן המרשם – לאחר שהסכימו לגיור על-פי ההלכה ב'שולחן ערוך' לפי הדרך שהציעה ועדת נאמן, והרבנות הראשית היא שלא קיבלה את מסקנות הוועדה – בעקירה כזו עלולים כאמור לראות הוצאה מכלל ישראל. לכן המלצנו לרשום את המתגיירים בדרך זו במרשם כיהודים, וייאמר שם במפורש מי גייר אותם. עם זאת קבענו שהמרשם מבוסס על הצהרת הנרשם המבוססת על עובדות בנות הוכחה, אך הוא אינו משמש ראיה לאמור בו (סעיף1 להצעתנו בדבר מרשם וגיור) .
שקיפות המרשם היא הכרחית: אם המציאות תחייב את שומרי המצוות שלא לסמוך על הרישום של המדינה, המוסכם על הכלל, ושייאמר בו במפורש מה מקור יהדותו של כל מתגייר, הם ייאלצו לכתוב ספרי יוחסין קהילתיים. תוצאתם של ספרי יוחסין אלו עלולה להיות פירוד בלתי הפיך בין שומרי המצוות לאחיהם. גם בזמן הבית השני היו ספרי היוחסין גורם חשוב בהצתת שנאת החינם והחורבן שבעקבותיה.

רישום הלאום
העדפתי את המונח 'עם ישראל' מ'יהודי'.
הביטוי 'יהודי',יש בו שם תואר לאדם עצמו, והוא מונח הלכתי מובהק (סעיף 2 להצעתנו בדבר מרשם וגיור). 'עם ישראל' הוא ביטוי כולל יותר, והעדפתי להשתמש בו מלמחוק את סעיף הלאום  -דבר בלתי-אפשרי לדעתי במדינה המגדירה עצמה מדינת העם היהודי.

סיכום עמדתי – משקל מצטבר של מספר שיקולים
בעניין המרשם, קיפלתי לצערי דגלים חשובים ויקרים כדי להציל את מה שנראה לי עיקר. העובדה שאפשר שירשמו שגו?י הוא יהודי בדתו על סמך גיור רפורמי, שלא על-פי התורה וההלכה המקובלת בישראל מדורי דורות, ולדעתי במקרים רבים גם ללא מינימום של אחריות לאומית- קשה בעיניי מנשוא. השיקולים שהביאו אותי להסכים לכך, ואותם מניתי לעיל, ייתכן שלא כולם עומדים כל אחד לעצמו. אבל נדמה לי שיש להם, לפחות לחלקם, משקל מצטבר.

אמנה שיקולים אלו שוב:
1.  הסיכוי לנצח במגרש הפוליטי או בבית-המשפט אינו גדול (בהתאם לפסיקת בג"צ, מדיניות הכניסה לישראל כיום גמישה אף יותר) .
2.  במקום להפנות אנרגיות מיותרות למאבק בזירות אלו, נראה לי כי חשוב הרבה יותר לנצח במאבק על לבו של 'האיש מהרחוב' המצביע בבחירות אחת למספר שנים. הבוחר יקבע את כוחנו לגדור את הפרצה, 'מעשינו יקרבונו  -ומעשינו ירחקונו' ,ולכן' התקרבות 'או 'התרחקות' הבוחר תלויה רק בנו.
3.  הרבנות סירבה לקבל בגלוי ובאופן רשמי את פשרת נאמן בעניין הגיור, אף על פי שאת בית –הספר המשותף לגיור מנהלים בעיקר יהודים הנאמנים ל 'שולחן ערוך'. היא חששה שיראו בקבלה זו הכרה בזרמים האחרים. מצב זה א?פשר (לדעתי שלא בצדק) לרפורמים ולקונסרבטיבים לטעון שלמרות הקמת בית הספר המשותף לגיור, הם אינם מחויבים לפשרת נאמן, והם המשיכו לתבוע הכרה בגיוריהם. המצב שנוצר עלול להביא לנהיית מתגיירים לזרמים הרפורמים והקונסרבטיביים.
4. המאבק הכוחני בבתי המשפט ובמגרש הפוליטי נגרר פעמים רבות לשנאה אישית, ובה יש כדי למעט את המאבק האידיאולוגי. במסגרת פעילותי הציבורית הכרתי אישים הנמנים עם התנועה הקונסרבטיבית והרפורמית שיש לי מה ללמוד מהם – ואין לי כל עניין בהתנגחות אישית אתם. המאבק הרוחני שלי עם מה שהם מייצגים הוא גדול ועצום – אך הקונסרבטיבים והרפורמים הם חלק מעם ישראל – ואת המאבק הרוחני הבלתי מתפשר אתם צריך לנהל במגרש הדיון הציבורי ולא בבית-המשפט או בזירה הפוליטית.
5. עיקר העיקרים בעיניי הוא השינוי המוצע של חוק השבות שימנע את התערותם של גויים גמורים בתוך העם היהודי כאן בארץ וכן מניעת גיור המוני ובלתי מבוקר על ידי גורמים הפועלים שלא על-פי ה 'שולחן ערוך'.

ולסיום: אני מודע לכך שמבחינת שומרי המצוות ההצעה באמנה טובה פחות מהחוק הקיים. אבל כבר זמן רב החוק רחוק מהמצב בפועל כרחוק מזרח ממערב. ואשר למצב בפועל, האמנה מביאה שיפור דרמטי. דבר זה עצמו עדיף בעיניי, קל וחומר בהיותו חלק מהסכמה משותפת מרצון העומדת ברוח האמנה כולה.

* הדבר עולה מתשובות של פוסקים בני הדורות האחרונים: הרב צבי הירש קאלישר, הרב בן ציון חי עוזיאל, שהיה הרב ראשי של ארץ ישראל, ועוד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s